#דה-לגיטימציה

פעם אחר פעם, אותם קולות שמפספסים את המציאות לא עוצרים לחשבון נפש. במקום זה הם שולפים שאלה שנשמעת עמוקה, "אבל מה האסטרטגיה??", והופכים אותה למסך עשן שמסתיר יהירות, כישלון וחוסר אחריות.

בית המשפט המחוזי בירושלים קבע שעל בן גביר לקדם את רפ"ק רינת סבן - חוקרת תיק 4000 - תוך חמישה ימים, או שהקידום ייכנס לתוקף בלעדיו. המקרה חושף איך המערכת המשפטית מפקיעה סמכויות ממשלתיות בשם שמירת הסף.

במשך חודשים ארוכים נבנה בישראל דפוס ברור: מול הממשלה, מול הימין, ומול המחנה הלאומי, היועמ"שית בוחרת שוב ושוב בקו אקטיבי, מרחיב סמכות ולוחמני. השאלה כבר איננה אם כל צעד ניתן להסבר, אלא מה מצטבר כשהכול הולך לאותו כיוון.

בישראל נוצר עיוות מסוכן: מותר למחנה מסוים לנצח בבחירות, אבל ברגע שהוא מבקש לתרגם את הניצחון למדיניות, מתחיל מערך קבוע של בלימה, חשדנות ודה-לגיטימציה. כך הפכה המשילות ממושג דמוקרטי בסיסי למילה גסה.

הדיון הציבורי מושפע פחות מהכותרת הבודדת ויותר מהמסגרת המצטברת שנבנית לאורך שבועות וחודשים. מי שלא מזהה את הדפוס בזמן, נשאר במגננה קבועה.

השיח הציבורי בישראל הפך מהיר, קצר ולעיתים חד-צדדי. כדי לשנות את המצב לא צריך עוד רעש, אלא מתודולוגיה ברורה של מסגור, אחריות ומשילות.