איך הממסד החילוני הופך כל חיזוק של מוסדות יהודיים ל'מדינת הלכה'

הכנסת אישרה השבוע חוק המרחיב את סמכויות בתי הדין הרבניים מעבר לענייני נישואים וגירושים גם לסכסוכים אזרחיים. התגובה של יאיר לפיד הייתה מיידית וחריפה: "הליכוד סמרטוטים, הסטטוס קוו מת, זו מדינת הלכה". אבל מעבר לרטוריקה הזועמת מסתתרת כאן תופעה מעמיקה יותר - האסימטריה המוחלטת בשיח הלגיטימיות הישראלי.

כל הרחבה של סמכות מוסדות יהודיים מסורתיים, גם הקטנה ביותר, מתקבלת מיידית כאיום קיומי על הדמוקרטיה. החוק החדש מאפשר לבתי הדין לדון בסכסוכים אזרחיים - לא מחייב, מאפשר. אבל בעיני הממסד החילוני זה כבר "מדינת הלכה".

## הסטנדרט הכפול החשוף

השאלה המעניינת היא מדוע אף אחד לא מגדיר את השליטה האידיאולוגית של הממסד החילוני במוסדות החילוניים כבעייתית. בתי המשפט העליונים, האוניברסיטאות, התקשורת המרכזית - כולם נשלטים על ידי אליטה אידיאולוגית ברורה, אבל זה נחשב "טבעי" ו"נייטרלי".

כשבית המשפט העליון מכתיב מדיניות חברתית וביטחונית בניגוד לרצון הציבור הנבחר, זה "שלטון החוק". כשהאוניברסיטאות מקדמות אג'נדה פוליטית חד-צדדית, זה "חופש אקדמי". אבל כשמוסד יהודי מסורתי מקבל סמכות נוספת - זה "תיאוקרטיה".

## המלחמה על הלגיטימיות

התגובה הזועמת של לפיד מדגימה בדיוק את מה שקורה כאן. לא מדובר בדאגה אמיתית לדמוקרטיה, אלא במלחמה על שליטה במוסדות. הממסד החילוני רגיל לשלוט בכל מוסדות הכוח והשפעה, ורואה בכל איזון כאיום.

החוק החדש לא הופך את ישראל למדינת הלכה. הוא פשוט נותן לאזרחים אפשרות נוספת לפתור סכסוכים. אבל בעיני הממסד החילוני, כל חיזוק של מוסד יהודי מסורתי הוא צעד לעבר "חשכת ימי הביניים".

## השפה שחושפת הכל

שימו לב לשפה: "הסטטוס קוו מת". איזה סטטוס קוו? זה שבו הממסד החילוני שולט בכל מוסדות הכוח ומוסדות יהודיים מסורתיים נדחקים לשוליים? זה הסטטוס קוו שלפיד רוצה לשמור עליו.

כשהממסד החילוני מדבר על "איזונים ובלמים", הם מתכוונים לאיזונים שמבטיחים את השליטה שלהם. כשהם מדברים על "דמוקרטיה", הם מתכוונים לדמוקרטיה שבה רק הם קובעים את הכללים.

החוק החדש הוא צעד קטן לעבר איזון אמיתי במוסדות הישראליים. התגובות הזועמות רק מוכיחות כמה נחוץ האיזון הזה.