בג"ץ דורש נהלים להגנה על עורכי הדין של ארגוני השמאל – והציבור בא לידי ביטוי כבעיית אבטחה

בג"ץ מתח אתמול ביקורת על הנהלת בתי המשפט על כך שלא גיבשה הנחיות כתובות וברורות להגנה על עורכי דין מפני התנכלויות ומתקפות בתחומי בית המשפט. הדברים נאמרו מפי השופטים דפנה ברק־ארז, גילה כנפי־שטייניץ ויחיאל כשר, בדיון בעתירה של חמישה ארגונים: הוועד הציבורי נגד עינויים, גישה, יש דין, המוקד להגנת הפרט ורופאים לזכויות אדם.

השופט כשר רמז שהפתרון עשוי להיות הקצאת חלק מהמבואה לעבודת עורכי הדין, מבודד מהקהל, כך שלא יהיה אפשר להתקרב אליהם. השופטת כנפי־שטייניץ אמרה לנציגת הנהלת בתי המשפט: "לא ברור מה לטעמכם מותר ומה אסור". הנהלת בתי המשפט השיבה שהתופעה מוכרת אך מטופלת באופן סביר ומקצועי, ושאין להתערב במדיניות משמר בתי המשפט.

## מה טוענים העותרים, ומה אין להם

לפי הארגונים, עורכי הדין שמייצגים אותם, בעיקר בעתירות להגנה על זכויות פלסטינים, חווים בשנים האחרונות התנהגות מטרידה ואלימה של נוכחים במבואה ובמסדרונות. עו"ד מיכאל ספרד, המייצג אותם, אמר כי בשנתיים מאז הוגשה העתירה התופעה התרחבה, וכי עורכי דין נעקבים במרחבי בתי המשפט ומשודרים ברשתות החברתיות. כדוגמה הוזכר פרסום ב"הארץ" מאוגוסט 2024, על איומים וגידופים בדיוני בג"ץ בעתירה נגד החזקת עצורים ביטחוניים בשדה תימן.

יש כאן הבחנה שחשוב לשמור. הזהות של המטרידים, "פעילי ימין", היא תיאור של העותרים ושל עדויות שפורסמו בעיתון. היא אינה ממצא שבית המשפט קבע. ספרד עצמו אמר שגם עורכי דין המייצגים בתיקי ההפיכה המשטרית מותקפים, ולא רק "שמאלנים". הטרדה מאיימת היא עבירה, והשופטת ברק־ארז הזכירה שהיא אסורה "לא רק בבית המשפט". מי שמאיים על עורך דין צריך לשאת בתוצאות, ואין בכך מחלוקת.

## מי מקבל נוהל, ומי מקבל מחיצה

השאלה שהדיון מעלה היא אחרת: איך המערכת בוחרת להתמודד עם הנוכחות הציבורית בבית המשפט. הדרישה, בכתב העתירה ובשאלות השופטים, היא נהלים כתובים, הקצאת שטח ייעודי לעורכי דין והרחקה פיזית של הקהל. זו תשתית הגנה מוסדית שנבנית סביב עורכי הדין של ארגוני שמאל. לפי העתירה, מי שעומד מהצד השני של המחיצה הוא סיכון שצריך לנהל. אפשר לקרוא את זה כהערכת סיכונים סבירה. אפשר לקרוא את זה גם כהכרעה של הערכאה העליונה בשאלה מי נחשב לקהל ומי נחשב לאיום. זו פרשנות שלנו, לא עובדה שנקבעה בדיון.

גם בית המשפט לא קנה את כל הרעיון. ספרד ביקש מהשופטים להקצות אזור מתוחם שבו תותר מחאה, וברק־ארז הטילה ספק: "לא בטוח שהפתרון הוא 'הייד־פארק קורנר'". אב שכול ביקש להצטרף להליך וטען שהיענות לעתירה תפגע בחופש הביטוי. מבואת בג"ץ היא אחד מהמרחבים הציבוריים החשובים בישראל. מי שמעצב אותה, ומי שמחליט כמה מרחק הציבור יישמר בה מהשופטים ומהעותרים, קובע גם איך נראית נגישות לערכאה העליונה.

הנהלת בתי המשפט מצאה את עצמה בדיון מתגוננת על היעדר הנחיות ברורות. אם הנהלים ייכתבו, כדאי לעקוב אחרי הנוסח: האם יוגדר במפורש מה מותר למחאה, או שהקו יימתח כך שכל נוכחות ימנית במבואה תיחשב מראש לחשודה. בין שני הנוסחים יש הבדל גדול, והוא ייקבע בלי שהציבור שמדובר בו יישמע.