פוסטים שסומנו בתגית #תקשורת.
ארגון פייק ריפורטר עתר ליו"ר ועדת הבחירות נגד סקר שהופץ ב-SMS בערבית ועסק ברע"ם. הקשר של Next Data לבעלי ערוץ 14 מתועד, אבל זהות המזמין והמממן של הסקר לא ידועה, והעתירה אינה מייחסת לערוץ אחריות להפצתו.
בריאיון לערוץ 14 אישר נתניהו שראש המודיעין המצרי נחת בישראל, והכחיש שנפגש עמו. הארץ הפך את זה ל"נתניהו הודה", וידיעות אחרונות לשאלה על פגישות שהוסתרו. בלי עובדה חדשה, רק מסגור.
הארץ דיווח על סטודנטית שסולקה ממעונות אוניברסיטת תל אביב בגלל מדבקה בעד "שיבת הפליטים הפלסטינים". הפרטים נעולים מאחורי חומת תשלום, והכותרת כבר מציבה את האירוע כסיפור על דיכוי דעה. מה שנדרש לפני כל מסקנה הוא הנוהל, ההחלטה והתקדימים.
הסרט התיעודי NAZA מאשים את חיילי צה"ל בהריגה מודעת של אזרחים בעזה, על סמך עדויות אנונימיות שאיש לא בדק. הפסטיבל מחא כפיים, ואצלנו זו בגידה: בלוחמים, במדינה ובאמון.
המשנה בדימוס לנשיאת העליון חנן מלצר אמר בוועידת ynet ו"ידיעות אחרונות" שאינו מצטער על פסק הדין שאיפשר לנתניהו להרכיב ממשלה. המסגור של הדיון נקבע עוד לפני שמישהו דיבר.
רפי ומיטל סער נעצרו עם כ-20 חשודים נוספים בחשד להטיית מכרזים. השופט האריך את מעצרם בשמונה ימים, והשאלה היא איך הפרשה תיראה כשהחשוד משתייך למחנה אחר.
מהדורת חדשות 12 פרסמה ״לראשונה״ פרטים מחקירת להב 433 נגד צחי ברוורמן, יום אחרי בלעדי קודם. התיק עדיין ממתין להכרעת היועמ״שית, והציבור כבר קיבל את פסק הדין של המסך.
בית הדין לעבודה חייב את מכללת קיי לשלם 210,000 שקל פיצויים לד"ר סעדה-גרגס שפוטרה אחרי שפרסמה תמיכה בחמאס ותמונת לינץ' בלוחם לאחר הטבח ב-7 באוקטובר. המקרה חושף את היישום הא-סימטרי של חופש הביטוי במערכת המשפט הישראלית.
השגריר הישראלי בפריז נפגש בחשאי עם מרין לה פן, ראשת מפלגת הימין הצרפתי, אחרי שנים שבהן הוגדרה פרסונה נון גרטה. המהלך חושף כיצד הממסד הדיפלומטי הישראלי הקודם החיל מסנני אידיאולוגיה פרוגרסיבית על היחסים הבינלאומיים של ישראל.
יועמ"שית הכנסת דרשה להעביר את רפורמת השידורים מוועדת דיסטל לוועדת הכלכלה, תוך הבעת חשש ממעורבות יתר של שר התקשורת. קרעי תקף אותה וטען שהיא הפכה את הייעוץ המשפטי לזרוע של מיארה.
המשטרה הקפיאה את הפעילות היזומה נגד עריקים חרדים במהלך המלחמה ולא חידשה אותה למרות הפסקת האש. בג"ץ כינה זאת 'חידלון מוחלט', והמשטרה מסבירה: 'מסייעים בהתאם לשיקולים הרלוונטיים'.
בראיון בקבינט שישי הודה תומר אביטל שהאופוזיציה נכשלה להפיל את הממשלה אחרי 7 באוקטובר. ההודאה חושפת מה שהימין אמר מההתחלה: המחאה מעולם לא הייתה על דמוקרטיה — היא הייתה על שלטון.
בית משפט השלום בתל אביב הוציא צו הרחקה למשך חצי שנה נגד פעיל הליכוד רמי בן יהודה מלוסי אהריש ומשפחתה. המקרה חושף כיצד המערכת המשפטית הופכת לזרוע הגנה של התקשורת השמאלנית, תוך יצירת סטנדרט כפול המפלל ביקורת ימנית.
פעם אחר פעם, אותם קולות שמפספסים את המציאות לא עוצרים לחשבון נפש. במקום זה הם שולפים שאלה שנשמעת עמוקה, "אבל מה האסטרטגיה??", והופכים אותה למסך עשן שמסתיר יהירות, כישלון וחוסר אחריות.
הרכישה המסתמנת של ערוץ 13 בידי קבוצה בראשות אסף רפפורט איננה רק עסקה עסקית. היא מסמלת בעיני רבים מעבר של אותו מחנה, מאותם מוקדי מחאה והשפעה, אל תוך אחד ממוקדי הכוח המשמעותיים ביותר בעיצוב התודעה בישראל.
בזמן מלחמה יש לצנזורה ולשיקולי ביטחון תפקיד אמיתי. אבל כשההגבלות מתרחבות עוד ועוד, השאלה כבר איננה רק מה צריך להסתיר מהאויב, אלא גם מה מותר לאזרח לדעת על המציאות שבה הוא חי.
הבעיה איננה תמיד עובדה שקרית אחת. לפעמים היא נמצאת במסגור, בטון, בכותרת, ובמה שמחליטים להבליט או לטשטש. חמישה מקרים מהתקופה האחרונה ב-ynet מראים איך זה עובד.
הבעיה ב-ynet לא תמיד נמצאת בעובדה שקרית אחת. לפעמים היא נמצאת בכותרת, בטון, בציטוט שנכנס לשורת הפתיחה, ובדרך שבה הקורא כבר מקבל מסלול רגשי ומוסרי עוד לפני שקרא את הכתבה.
הדיון הציבורי מושפע פחות מהכותרת הבודדת ויותר מהמסגרת המצטברת שנבנית לאורך שבועות וחודשים. מי שלא מזהה את הדפוס בזמן, נשאר במגננה קבועה.
