קריאה ביקורתית של כותרות, מסגור ומוקדי כוח תקשורתיים.
ארגון פייק ריפורטר עתר ליו"ר ועדת הבחירות נגד סקר שהופץ ב-SMS בערבית ועסק ברע"ם. הקשר של Next Data לבעלי ערוץ 14 מתועד, אבל זהות המזמין והמממן של הסקר לא ידועה, והעתירה אינה מייחסת לערוץ אחריות להפצתו.
בריאיון לערוץ 14 אישר נתניהו שראש המודיעין המצרי נחת בישראל, והכחיש שנפגש עמו. הארץ הפך את זה ל"נתניהו הודה", וידיעות אחרונות לשאלה על פגישות שהוסתרו. בלי עובדה חדשה, רק מסגור.
הסרט התיעודי NAZA מאשים את חיילי צה"ל בהריגה מודעת של אזרחים בעזה, על סמך עדויות אנונימיות שאיש לא בדק. הפסטיבל מחא כפיים, ואצלנו זו בגידה: בלוחמים, במדינה ובאמון.
המשנה בדימוס לנשיאת העליון חנן מלצר אמר בוועידת ynet ו"ידיעות אחרונות" שאינו מצטער על פסק הדין שאיפשר לנתניהו להרכיב ממשלה. המסגור של הדיון נקבע עוד לפני שמישהו דיבר.
השגריר הישראלי בפריז נפגש בחשאי עם מרין לה פן, ראשת מפלגת הימין הצרפתי, אחרי שנים שבהן הוגדרה פרסונה נון גרטה. המהלך חושף כיצד הממסד הדיפלומטי הישראלי הקודם החיל מסנני אידיאולוגיה פרוגרסיבית על היחסים הבינלאומיים של ישראל.
יועמ"שית הכנסת דרשה להעביר את רפורמת השידורים מוועדת דיסטל לוועדת הכלכלה, תוך הבעת חשש ממעורבות יתר של שר התקשורת. קרעי תקף אותה וטען שהיא הפכה את הייעוץ המשפטי לזרוע של מיארה.
פעם אחר פעם, אותם קולות שמפספסים את המציאות לא עוצרים לחשבון נפש. במקום זה הם שולפים שאלה שנשמעת עמוקה, "אבל מה האסטרטגיה??", והופכים אותה למסך עשן שמסתיר יהירות, כישלון וחוסר אחריות.
הרכישה המסתמנת של ערוץ 13 בידי קבוצה בראשות אסף רפפורט איננה רק עסקה עסקית. היא מסמלת בעיני רבים מעבר של אותו מחנה, מאותם מוקדי מחאה והשפעה, אל תוך אחד ממוקדי הכוח המשמעותיים ביותר בעיצוב התודעה בישראל.
בזמן מלחמה יש לצנזורה ולשיקולי ביטחון תפקיד אמיתי. אבל כשההגבלות מתרחבות עוד ועוד, השאלה כבר איננה רק מה צריך להסתיר מהאויב, אלא גם מה מותר לאזרח לדעת על המציאות שבה הוא חי.
הבעיה איננה תמיד עובדה שקרית אחת. לפעמים היא נמצאת במסגור, בטון, בכותרת, ובמה שמחליטים להבליט או לטשטש. חמישה מקרים מהתקופה האחרונה ב-ynet מראים איך זה עובד.
הבעיה ב-ynet לא תמיד נמצאת בעובדה שקרית אחת. לפעמים היא נמצאת בכותרת, בטון, בציטוט שנכנס לשורת הפתיחה, ובדרך שבה הקורא כבר מקבל מסלול רגשי ומוסרי עוד לפני שקרא את הכתבה.
הדיון הציבורי מושפע פחות מהכותרת הבודדת ויותר מהמסגרת המצטברת שנבנית לאורך שבועות וחודשים. מי שלא מזהה את הדפוס בזמן, נשאר במגננה קבועה.
