בית המשפט מכתיב לבן גביר את הרכב הפיקוד: תקדם או שנעשה את זה בלעדיך

בית המשפט המחוזי בירושלים קבע ביום רביעי כי השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר חייב לקדם את רב-פקד רינת סבן לדרגת סגן-ניצב תוך חמישה ימים - או שהיא תקודם ללא אישורו. השופט חייב את בן גביר בהוצאות של 2,500 שקלים וקבע כי הוא "לא מקיים את פסק הדין" שניתן לפני כחודש.

הפרטים פשוטים. סבן היא חוקרת שעבדה על תיק 4000, פרשת בזק-וואלה, וגם על תיק הטרדת עד המדינה שלמה פילבר. המפכ"ל דני לוי וסגל הפיקוד של המשטרה המליצו על קידומה. בן גביר סירב. סבן עתרה, בית המשפט פסק לטובתה, ומאז בן גביר לא חתם. עכשיו בית המשפט מאיים לעקוף אותו לחלוטין.

בן גביר כינה את סבן "עבריינית" בלי לפרט למה, והוסיף שהיא "לא ראויה להיות קצינה במשטרת ישראל". אלה מילים חזקות, אבל הן לא השאלה המרכזית כאן.

השאלה המרכזית היא: האם שר נבחר רשאי להפעיל שיקול דעת על מינויים בכפיפותו, או שבית המשפט מכתיב לו את הרכב הפיקוד?

בית המשפט כתב בהחלטתו שהשתלשלות הדברים מעלה "חשש ממשי לקיומם של שיקולים זרים." בהחלטה נכתב כי בעניינה של סבן הועלו "בדיעבד ובאורח חריג טענות וסוגיות שלא הועלו במקרים דומים אחרים." המסקנה של בית המשפט: בן גביר עיכב את הקידום רק בגלל שסבן חקרה את ראש הממשלה.

הפרקליטות הלכה צעד נוסף. בתשובת המדינה לעתירה נכתב שסירובו של בן גביר לקדם את סבן "מהלך אימים על שוטרים המעידים בחקירות פליליות." המסר לחוקרי המשטרה, לדברי הפרקליטות, הוא צונן וברור: מי שיחקור תיקי שחיתות - קידומו ייתקע. מי שלא ירצה את השר - לא יתקדם.

אלה טענות חמורות, ויש בהן הגיון פנימי. אבל הסיפור הזה גדול יותר מרינת סבן.

מה שמתגלה כאן הוא דפוס שבו המערכת המשפטית קובעת לא רק מה שר לא יכול לעשות, אלא גם מה הוא חייב לעשות. בית המשפט לא רק ביטל החלטה של שר - הוא כפה עליו לבצע פעולה פוזיטיבית, לקדם קצינה ספציפית, תוך לוח זמנים שהוא הכתיב. ואם השר לא יקיים? המינוי ייכנס לתוקף בלעדיו.

כשבית משפט מכתיב לשר נבחר מי ישרת תחתיו ובאיזו דרגה, זו כבר לא ביקורת שיפוטית. זו הפקעה של סמכות ביצועית. הפיקוח הופך לשליטה.

זה לא אומר שבן גביר צודק בכל טענותיו. ייתכן שהעיכוב אכן נבע משיקולים פוליטיים ולא מקצועיים. אבל הפתרון שבו בית המשפט מחליף את שיקול הדעת של שר נבחר בשיקול הדעת שלו - ומכתיב את הרכב הפיקוד של המשטרה - חושף בדיוק את המתח שתורנו מנסה לחדד: הגבול בין פיקוח לגיטימי לבין שליטה מוסדית שמרוקנת את המשילות מתוכן.