בג"ץ אישר הפגנה בזמן מלחמה — אדם קיבל דום לב

מוצאי שבת, כיכר הבימה, תל אביב. כאלף מפגינים התכנסו במחאה נגד המלחמה — הפגנה שבג"ץ עצמו אישר, תוך דריסת ההגבלות שקבע פיקוד העורף. התוצאה: אירוע המוני שיצא משליטה, 16 עצורים, ואדם בן 50 שקיבל דום לב במקלט ציבורי ופונה במצב קשה לבית החולים איכילוב.

זה לא היה אירוע בלתי צפוי. זו הייתה תוצאה צפויה של החלטה שיפוטית שהתעלמה מהמציאות הביטחונית. פיקוד העורף הגביל התכנסויות ל-150 איש בתל אביב ו-50 במקומות אחרים. בג"ץ החליט שזה לא מספיק — ואישר עד 600 משתתפים בכיכר הבימה. בפועל הגיעו כאלף.

בג"ץ יודע יותר מפיקוד העורף?

נשיא בית המשפט העליון יצחק עמית שאל בדיון: למה לאסור הפגנות בזמן מלחמה? השאלה נשמעת אקדמית — עד שמישהו מקבל דום לב במקלט צפוף. פיקוד העורף לא הגביל הפגנות בשרירות — הוא עשה את זה כי יש סכנה ביטחונית אמיתית. אבל בג"ץ, כרגיל, החליט שהוא יודע יותר טוב מהגורמים המקצועיים.

ההחלטה לאשר אירוע המוני בזמן שהחזית פעילה, שאזעקות נשמעות, ושמקלטים הם חלק מהמציאות היומיומית — זו לא הגנה על חופש המחאה. זו חוסר אחריות. חופש ההפגנה הוא ערך חשוב, אבל הוא לא עומד מעל חיי אדם.

המשטרה נשארה לבד בשטח

כשהתברר שמספר המפגינים חרג בהרבה ממה שבג"ץ אישר, המשטרה נאלצה לפעול. 16 מפגינים נעצרו, ביניהם הפעיל אלון-לי גרין. המשטרה הכריזה שיש סכנה לשלום הציבור ואיימה בשימוש בכוח. אבל מי שם אותה במצב הזה? החלטת בג"ץ יצרה מציאות שבה אין אפשרות לשמור על הסדר.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר תקף את השופטים — ובצדק שאל: מי ייקח אחריות כשמישהו נפגע? מפלגות החרדים גינו את חילול השבת שנכפה על ידי ההרכב השיפוטי. אלה לא רק שאלות פוליטיות — אלה שאלות של סדרי עדיפויות לאומיים.

התמונה הגדולה

האירוע בכיכר הבימה הוא עוד דוגמה לדפוס מוכר: בג"ץ מתערב בהחלטות מקצועיות, מערער סמכות של גורמי ביטחון, ואז כשהתוצאה מתפוצצת בפנים — אף אחד לא לוקח אחריות. פיקוד העורף אמר 150. בג"ץ אמר 600. הגיעו 1,000. אדם קיבל דום לב.

חופש המחאה הוא זכות יסוד. אף אחד לא חולק על זה. אבל זכות יסוד לא אומרת שמותר לעשות הכל בכל מצב. כשהמדינה במלחמה, כשאזעקות נשמעות, כשאזרחים צריכים להיכנס למקלטים — האחריות של בית המשפט היא לשמור על חיי אדם, לא לעשות פוליטיקה על חשבון הביטחון.