כשהמערכת המשפטית דוחה מועמדים ימניים: הקרב על יועמ"ש ועדת הבחירות

בכירים בליכוד פנו בזעם לראש הממשלה נתניהו השבוע, לאחר שעו"ד גיא בוסי - תומך מובהק של נתניהו ומומחה מנוסה בדיני בחירות - לא נבחר לתפקיד יועמ"ש ועדת הבחירות. גם עו"ד הראל וינברג, שניהל את ועדת החקירה לרוגלות וצבר ניסיון רב בתחום, זכה לתשובה שלילית דומה.

על פניו, מדובר בהחלטה מקצועית שגרתית. אבל כשבוחנים את הפרטים, מתגלה תמונה מטרידה יותר. בוסי הוא לא רק עורך דין מנוסה - הוא מומחה מוכר בדיני בחירות, בדיוק התחום הרלוונטי לתפקיד. וינברג הוביל ועדת חקירה מורכבת ורגישה בהצלחה. שני המועמדים עומדים בכל הקריטריונים המקצועיים הנדרשים.

אז מה באמת קרה כאן? התשובה מסתתרת בדפוס שחוזר על עצמו שוב ושוב במערכת המשפט הישראלית. כאשר מועמד ימני מוכשר מגיע לתפקיד משפטי מרכזי, פתאום מתגלים "שיקולים מקצועיים" שמונעים את מינויו. הקריטריונים האמיתיים נשארים מעורפלים, אבל התוצאה תמיד זהה.

תפקיד יועמ"ש ועדת הבחירות אינו תפקיד טכני. זהו תפקיד שמשפיע על הליכי הבחירות, על פסילת מועמדים ועל קביעת כללי המשחק הדמוקרטי. כאשר המערכת המשפטית דוחה באופן שיטתי מועמדים ימניים מתפקידים כאלה, היא למעשה מעצבת את המרחב הפוליטי לטובת צד אחד.

זה לא מקרה בודד. זהו חלק מדפוס רחב יותר שבו שומרי הסף במוסדות המשפט מקפידים לשמור על הרכב פוליטי מסוים, תוך הסתרה מאחורי שפה מקצועית לכאורה. המסר ברור: אפילו אם אתה מוכשר ומנוסה, אם אתה נמנה עם הימין - הדרך חסומה.

הזעם של בכירי הליכוד מובן. הם רואים איך המערכת פועלת נגדם באופן שיטתי, איך מועמדים ראויים נדחים מסיבות שאינן קשורות לכישוריהם המקצועיים. זוהי בעיה מבנית שדורשת התמודדות אמיתית, לא רק זעם חולף.

הפתרון לא יבוא מפניות זועמות לראש הממשלה. הוא דורש הבנה עמוקה יותר של איך המערכת המשפטית פועלת, איך היא מגייסת ובוחרת את אנשיה, ואיך ניתן לשנות את כללי המשחק. זה דורש אסטרטגיה ארוכת טווח, לא רק תגובות אד-הוק.

המקרה של בוסי ווינברג הוא תזכורת לכך שהקרב על האופי של המערכת המשפטית הישראלית עדיין מתנהל. השאלה היא האם הימין יבין סוף סוף שזה לא קרב שניתן לנצח בו בתלונות, אלא בבניית אלטרנטיבות אמיתיות ובשינוי כללי המשחק עצמם.